בואו נדבר כבר...

  • White Facebook Icon

איריס אסיה | ייעוץ עסקי למטפלים | 0507770310 | iris@irisasia.co.il

© 2019 by IRIS ASIA

  • איריס אסיה

חופשי זה - חופשי זה לגמרי לבד"

Updated: Aug 18, 2018


מי לא מכיר את השיר הזה של יהודה פוליקר? אם אתם עצמאים כמוני, אני מניחה שזמזמתם אותו לא פעם.

לפני שבע שנים המילים של השיר קיבלו אצלי משמעות חדשה. זה קרה כשהפכתי בפעם הראשונה להיות חופשיה. כלומר, חופשיה בעבודה. עד אז, הייתי במשך שנים מנהלת שכירה עם צוות עובדות מקסים. היינו ממש ארבע אחיות. אני נזכרת בגעגוע איך כל בוקר היינו מחכות אחת לשנייה כדי לפתוח את ישיבת הבוקר. כל אחת עם הקפה שלה מסביב לשולחן במשרד שלי. החיים האישיים של כל אחת נפרסו. איך הילד ישן, ולמה הבעל כל כך מעצבן, ומה נבשל לשבת ואם למישהי היה מעניין במיוחד בלילה.


אם מישהי היתה מגיעה מצוברחת בבוקר כי רבה עם הבעל או עם החמה, כולנו היינו מתאספות לישיבת חירום לתת עצות ולדון בסוגיה. ככה כל בוקר, אבל לא רק בבוקר. במשך כל היום היתה תחושה נעימה של ביחדנס. תמיכה והכלה ופרגון בין ארבע נשים שנפגשות חמישה ימים בשבוע. ואז יום אחד, כשארזתי את הכל לקופסא, הזדכיתי על כרטיס הנוכחות ומקום החנייה, ויצאתי סוף סוף להגשים את החלום שלי, בבת אחת הפכתי לבודדה. אמנם נפטרתי מהבוסית, אבל על הדרך גם מהאחיות שלי.

רוב היום הייתי לבד עם עצמי, בין ארבעה קירות מול המחשב. לא היה לי למי להגיד בוקר טוב ועם מי לעשות הפסקת קפה. השקט הזה בבית בשעות הבוקר הטריף אותי אז מדי פעם יצאתי עם המחשב לבית קפה בשכונה כדי לפחות לראות כמה בני אנוש.

בנוסף, גיליתי שיחד עם הפיכתי ל "עצמאית", הפכתי בדרך לאדם אחר עם אתגרים, מחשבות ורצונות שונים מחברותיי השכירות. בזמן שאני כתבתי חזון, הגדרתי מטרות והתלבטתי אם לפתוח עסק פטור או מורשה, אותן זה ממש לא עניין. אולי אפילו שיעמם. לאט, לאט הקשרים איתן החלו להתרופף ומצאתי את עצמי עוד יותר לבד. חופשיה אבל בודדה.


עכשיו שלא תבינו. אני אוהבת את הלבד שלי. אני עובדת טוב לבד. צריכה את השקט ואת הזמן שלי עם עצמי. זה עושה לי טוב בנשמה. אבל, גם לזה יש גבול. כשהבנתי שיש לי ימים שאני בקושי מוציאה מילה מהפה, הבנתי שאני זקוקה לפתרון.


אז מה עשיתי? כי לא טוב האדם לבדו, נכון? התחברתי לשותפה דומה אבל גם שונה ממני ויחד הקמנו עסק מקסים ומצליח של איריס ואורלי הרצגות. התלבטנו, התרגשנו, התלהבנו, הפרינו אחת את השנייה וגם לעיתים רחוקות גם התווכחנו.

הפתרון הנוסף שמצאתי זה שהתחלתי לחשוף את עצמי לעולם עשיר של כנסים, קבוצות וקורסים המיועדים במיוחד לנו, ל- "חופשיים הבודדים". מה שקורה במפגשים האלו מפתיע אותי כל פעם מחדש. זה קסם אמיתי. אולי זה בגלל שכשעצמאים אנחנו כבר בעלי ניסיון רב ביצירת סמול טוק ובנטוורקינג. אין לנו בעיה לחייך יפה, להציג את עצמנו כמו שצריך, לפתח שיחה ולשאול את השאלות הנכונות. כל זה בדם שלנו. אבל אולי הסיבה האמתית לכך שאנחנו כל כך מהר מתחברים אחד לשני נובעת מהבדידות שלנו כחופשיים. כל אחד מאתנו צמא לפגוש אנשים עצמאיים אמיצים כמוהו, כאלו שניצחו את הפחד והגשימו חלומות. וברגע שזה קורה, בדיוק כמו שקרה לי השבוע אנחנו הופכים להיות לזמן קצר לחופשיים אבל כבר לא לבד.