הסוד לבניית הרצאה בלתי נשכחת והמלכודות שאף אחד לא מדבר עליהן

יש לכם ידע עצום.

שנים של ישיבה מול אנשים בקליניקה. קריאה. לימוד. הכשרות. ניסיון קליני שצברתם כפסיכולוגים, כנטורופתים, כמטפלים – ניסיון שמסתכם בתפיסת עולם שלמה על בני אדם שרוב האנשים לא יכולים לבנות בשום קורס.

ועכשיו אתם רוצים לצאת מה- 4 קירות. לעמוד מול קהל. לדבר. להשפיע ולשנות.

אני רוצה לספר לכם משהו שרוב מי שמלמד על הרצאות לא יגיד לכם - רוב המטפלים שבונים הרצאה לראשונה נופלים לאחד משתי המלכודות והן נראות הפוכות לגמרי - אבל שתיהן מסתיימות באותו מקום.

המלכודת הראשונה: הרצאת הידע שמשעממת

כשיש לכם הרבה מה להגיד, הדחף הטבעי הוא לדחוף הכל פנימה. כל הכלים, כל הגישות, כל מה שלמדתם. ההרצאה הופכת לשיעור אקדמי, והקהל יוצא עמוס מידע, מעט מוצף ולא זוכר כלום למחרת בבוקר. הם מעריכים אתכם. הם לא מרגישים אתכם.

זה נשמע בערך ככה, "היום נדבר על חמישה מנגנוני הגנה מרכזיים. המנגנון הראשון הוא הדחקה, פרויד הגדיר אותה כ... המנגנון השני הוא הכחשה, שמתבטאת ב... המנגנון השלישי..." הקהל מהנהן, רושם, ושוכח הכל עד השבוע הבא. הרצאה כזו יכולה להיות מרתקת כמאמר אבל מול קהל חי, בלי עוגן רגשי, היא מתאדה.

המלכודת השנייה - הרצאת הסיפור האישי שלא עובדת לבד

"עברתי משהו קשה, יצאתי ממנו, ועכשיו אני עוזר לאחרים." זה אמיתי. זה מרגש. וזה לא מספיק אלא אם כן השם שלכם כבר אומר משהו לאנשים.

הרצאה שמבוססת בעיקרה על הסיפור האישי קשה לשווק כי מי שמחפש מרצה לא מחפש סיפור. מנהלי משאבי אנוש ומארגני כנסים שמחפשים מרצה מחפשים מישהו שיפתור להם בעיה. הם שואלים את עצמם, מה הקהל שלי יקח הביתה מהשעה הזו? מה ישתנה אצלם? הרצאה שהתשובה עליה היא "הם ירגישו מעוררי השראה" תפסיד תמיד להרצאה שהתשובה עליה היא "הם ייצאו עם כלי אחד שישנה להם משהו ביום המחרת." השראה היא תוצר לוואי נהדר אבל היא לא המוצר. הסיפור האישי לבד לא עונה על זה. הוא מרגש אבל לא מוכר.

למשל, "לפני שש שנים אובחנתי עם מחלה אוטואימונית. הרופאים אמרו לי ש... שכבתי בבית חודשים, הרגשתי ש... עד שיום אחד הבנתי ש... וזה שינה את חיי." הקהל בוכה, מתרגש, מוחא כפיים. ואז יוצא לחיים שלו בלי כלום ביד. כי ריגוש הוא לא תובנה, והזדהות היא לא שינוי.

הנוסחה שעובדת - הרצאה מבוססת ידע שהסיפור האישי חי בתוכו

המטפלים שהקהל זוכר הם לא אלה עם הכי הרבה ידע ולא אלה עם הסיפור הכי דרמטי. הם אלה שיודעים לשלב את השניים נכון.

הרצאה בלתי נשכחת בנויה על רעיון אחד גדול - צר ועמוק עם זווית שמפתיעה אפילו מי שחושב שהוא מכיר את התחום. הרעיון הזה נשען על הניסיון הקליני שלכם, על הכלים שראיתם שעובדים, על התובנות שצברתם בשטח. וכל זה מועבר דרך סיפורים שבחרתם בקפידה שיוצרים חיבור רגשי וגורמים לקהל לרצות להמשיך להקשיב.

למשל, "אחרי עשר שנים של עבודה עם אנשים בחרדה, שמתי לב לדפוס אחד שחוזר שוב ושוב – ושאף ספר לא ממש מסביר אותו. אני קורא לו 'מלכודת הפתרון המושלם', ואני רוצה להראות לכם היום איך הוא עובד ואיך יוצאים ממנו." הקהל קשוב. הקהל לוקח משהו הביתה. והקהל זוכר מי אמר להם את זה.

הידע נותן להם משהו לקחת הביתה. הסיפור גורם להם לזכור אתכם. כשהשניים עובדים ביחד יש לכם הרצאה שאנשים מדברים עליה אחרי שנה.

איך מוצאים את הרעיון הגדול להרצאה שלכם

הוא יושב בנקודת חיתוך בין שלושה דברים: מה שמלהיב אתכם - לא כל מה שלמדתם, אלא מה שאתם לא מפסיקים לחשוב עליו. מה שראיתם בשטח - הדפוסים שחזרו שוב ושוב אצל לקוחות, הפערים שרק ניסיון אמיתי מגלה. ומה שהקהל מחפש עכשיו - מה כואב, מה רלוונטי, מה עולה שוב ושוב.

כשמוצאים את הנקודה הזו, הנושא לא מרגיש כמו החלטה. הוא מרגיש כמו משהו שתמיד היה שם.

למה כל כך קשה לבנות את זה לבד

כשאתם בתוך הידע שלכם, הכל נראה חשוב באותה מידה. קשה לדעת מה ייחודי בכם מהצד. קשה לבחור איזה סיפור מהמאגר שלכם יפגע בול, ואיזה ייפול שטוח. קשה לזקק עשור של ניסיון לרעיון אחד שעומד על הרגליים שלו.

זה לא חולשה. זה בדיוק מה שקורה כשיש לכם יותר מדי עומק לעבוד איתו.

לפעמים צריך מישהו מבחוץ שיודע לשאול את השאלות הנכונות. לא כדי ללמד אתכם מה להגיד אלא כדי לעזור לכם לגלות מה כבר יש לכם, ולשלב את זה להרצאה שהקהל לא ישכח.

אם יש לכם ידע שאתם יודעים שצריך לצאת לאוויר העולם ואתם לא בטוחים איך הופכים אותו להרצאה שמשאירה חותם, בואו נדבר. שיחה אחת יכולה לחסוך חודשים של "מה אני בכלל רוצה להגיד שם."

בניית הרצאה למטפלים | הרצאה לפסיכולוגים | הרצאה לנטורופתים | הרצאה מקצועית | שיווק למטפלים | ניסיון קליני | פיתוח מקצועי למטפלים | איך לבנות הרצאה | הרצאה בלתי נשכחת | מרצה מומחה