אתמול בערב נפגשנו לפגישת ייעוץ עסקי. היא פנתה אלי כי כבר המון זמן היא מתחרבשת עם עצמה - לא יודעת מה לעשות. יש לה משרה מלאה ובכירה שאותה היא אוהבת. היא גם מצפה לקידום בקרוב ורואה את עצמה מחזיקה במשרה, אפילו עד הפנסיה. ויחד עם כל זה יש לה כובע נוסף - היא מאמנת כושר גופני בעלת עסק עם סטיודיו עם ציוד שבו היא מאמנת כמה קבוצות נשים שנפגשות פעמיים בשבוע בערב.
בזמן האחרון היא רוצה לפתח את העסק ולגדול ומתלבטת אם להוריד יום מהמשרה המלאה כדי לפתוח קבוצות נשים בבוקר. וככה היא מסתובבת כבר כמה חודשים בצורה של סימן שאלה - לא יודעת מה נכון. מתלבטת מה לעשות עד שנזכרה שלפני שנתיים פגשה אותי בהרצאה שהעברתי בנושא הקמת קליניקה במכון וינגייט בזמן שלמדה שם אימון כושר גופני.
אז אתמול נפגשנו לשיחה. לפעמים אנחנו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו והתלבטות גדולה שנראית חסרת פתרון, מקבלת בהירות ברגע שאנחנו מתייעצים עם מישהו מבחוץ שרואה את כל התמונה. זה מה שקרה גם הפעם.
אחרי ששאלתי הרבה שאלות ופרסנו את כל האפשרויות והמגבלות, היא הבינה שאם תפנה לה יום מלא ותציע קבוצות בוקר, לא ממש יהיה מי שתבוא? היא הבינה שקהל היעד שלה, נשים בשנות ה 30-50, ברובן עובדות במשך היום ואם כבר הן פנויות לפעילות גופנית זה רק בשעות הערב.
אז אם אין מנעולים, לא חבל לייצר מפתחות? למה לה לוותר על יום עבודה במשרה חשובה ומהנה אם בסופו של דבר אין דרישה לשעות היום. זהו. בסוף הפגישה היא נשמה לרווחה. יש החלטה. היא נשארת ומגדילה את העסק בדרכים אחרות ויצירתיות. בסך הכל, החיים די פשוטים. אנחנו נוטים לסבך אותם, לא?
