אני כוסברה. הבוקר קיבלתי את המשובים שמולאו באופן אנונימי על ידי הסטודנטים בקמפוס ברושים, וזה מה שאחד מהסטודנטים כתב בהערות. "איריס היא כמו כוסברה. או שאתה ממש אוהב או שאתה לא סובל." את האמת, זה נפלא להיות כוסברה. בהרצאה על בידול וייחוד בהקמת הקליניקה שלנו, אני מדברת בדיוק על זה. על כך שאחת הדרכים לבלוט בשוק צפוף של מטפלים ומאמנים זה לא לפחד להביא את האני האמיתי שלנו, להוציא לעולם את התבלין הסודי שלנו, להגיד את מה שאנחנו חושבים בדרך ובקול הייחודי שלנו.
אנחנו לא רוצים להיות גלידת וניל או קינוח פרווה שאין לו לא טעם ולא ריח. זה שכולם שאומרים עליו בקול מנומנם "אהה המטפל ההוא. אני יודע, הוא בסדר כזה".
לא כדאי בכלל לנסות למצוא חן בעיני כולם כי אז אנחנו סתם נראים כמו כולם. תשאפו להגיע לקצוות. שם נמצאים השגרירים שלכם, אלו שיהיו שרופים ויהללו וישבחו אתכם בכל מקום ויביאו גם את החברים שלהם. ואלו שלא סובלים אתכם, אז הם מראש לא מתאימים לכם.
כוסברה זה נפלא.
תודה רבה
