שני דייגים ישבו ליד הנהר. אחד מהם תפס דג גדול ויפה, הביט בו וזרק אותו למים. הדייג השני התבונן בו מופתע אך לא אמר דבר. לאחר עוד מספר פעמים של תפיסת דג גדול והשלכתו למים, פנה אל הדייג המשליך ושאל אותו: "סלח לי - אני חייב לשאול אותך משהו.. אני רואה שאתה שומר רק דגים קטנים, ואילו את הדגים הגדולים אתה זורק למים - מדוע ?..." ענה לו הדייג: "..יש לי בבית מחבת קטנה, הדגים הגדולים שאני תופס - גדולים מידיי בשביל המחבת שלי..." 🐠🐠🐠 כמה פעמים אנחנו ״זורקים חזרה לים״ חלומות, הצעות והזדמנויות. אומרים ״לא״ להצעת עבודה מאתגרת כי אנחנו מרגישים שזה עוד לא הזמן המתאים. אומרים ״לא תודה״ להעברת סדנא או הרצאה כי יש לנו פחד קהל. אומרים ״לא״ לשיתוף פעולה, סתם משום סיבה. וככה, במו ידינו אנחנו משליכים את הדגים הגדולים והבשרניים חזרה לים ונשארים ביד עם הקטנים והמצומקים, רק כי אנחנו לא מאמינים שאנחנו יכולים . לא חבל?
בפעם הבאה שמתקרב אליכם דג גדול כזה שנראה מגרה, עסיסי וטעים, קודם כל תגידו "כן". אחרי שהסכמתם, עכשיו בואו ונראה איך אפשר לגרום לזה לקרות. איך אפשר להיערך, להתכונן, להיעזר כדי שזה יצליח. מה אתם אומרים? שווה ניסיון, לא?