מה עושים כשהמטופלים שלנו לא עושים את מה שאנחנו אומרים להם לעשות או לא מוכנים לוותר על הדברים שהכרחיים לתוצאות שהם בעצמם הגדירו כשיצרו איתכם קשר? השאלה הזו עלתה עם אחת המטפלות שאני מלווה. היא יועצת תזונה והיא מספרת שיש לה מטופל עם סוכרת ולחץ דם גבוה שלא משנה מה היא אומרת, מבקשת ומסכמת איתו הוא ממשיך לזלול גלידות כל ערב מול הטלוויזיה, כאילו אין מחר. מה זה אומר עליה כמטפלת? ויותר מכך, מה עושים במקרים כאלו?
אז בואו נראה. ראשית, משקפים להם את הסיבה למה הם בחרו להגיע אליכם ומזכירים להם שהם פה כדי לטפל בבעיות הבריאות ולהגיע למטרות שלהם. הם לא הגיעו אליכם כי חיפשו חברה הכי טובה וכדי שתגידו להם מה שהם רוצים לשמוע, כלומר משהו כמו "תמשיך עם הגלידה. אתה לא חייב לוותר על הגלידה". כאן בדיוק המקום לתת למטופלים, מה שנקרא, אהבה קשוחה.
אני מאד מאמינה בלהגיד להם את האמת בפנים גם אם זה לא נעים. גם אם יש "סכנה" שלא יחזרו.
כמובן שההחלטה היא שלהם. הם יכולים להחליט להמשיך לאכול את הגלידה (הנאה מיידית) או שהם יכולים לוותר על הגלידה ובכך להתחיל להרגיש טוב יותר כל יום (הנאה ארוכת טווח). ההחלטה לוותר היא שלהם ולא שלכם. אז תשחררו את האחריות הכבדה. זה לא אומר כלום עליכם כמטפלים. האחריות שלנו היא להגיד להם את האמת ולפרוס בפניהם את האופציות ואת התוצאות של כל בחירה שלהם. הם יבחרו מה לעשות עם זה.
התפקיד שלנו כמטפלים הוא ללמד את המטופלים שלנו על ההשפעה של הבחירות שלהם ולעזור להם לעשות את ההחלטות הנכונות. אם אמרתם להם את האמת והם בכל זאת החליטו להמשיך עם ההרגלים הישנים, זה לא קשור להצלחה שלכם כמטפלים. זה קשור לבחירה שלהם בהנאות מיידיות לעומת הנאות לטווח ארוך.
ועכשיו תחשבו איפה כל מה שכתבתי כאן למעלה פוגש אתכם כבעלי עסק. מה אתם בוחרים? האם אתם בוחרים את ההנאות הקצרות טווח - דחיינות, חשש מחשיפה, שהייה ארוכה באזור הנוחות, פחד מפרסום ושיווק או הימנעות מיציאה לדרך החדשה.
או
שאתם בוחרים ממטרות ארוכות הטווח - השקעה של זמן, כסף ומשאבים בהקמת הקליניקה, שעות ארוכות בלמידה איך לשווק, חשיפה, פרסום וכל מה שנדרש כדי לבנות לעצמכם את הקליניקה עליה חלמתם זמן רב.